22. על קדושה מוסרית

402 על מדישה קיורים המצדיקים שאיפה להתאמץ לחתור אל שיא הטוב המוסרי : להיטיב את מצב העולם, ולשפר עד שלמות את האדם עצמו� הטעמים האלה לא מתיישבים באופן מועיל זה עם זה, מפני שהאחד מהם מכוּון כלפי חוץ, והאחר – כלפי פנים� האם אדם יכול באמת להביא את עצמו לשלמות בכך שהוא שוכח את עצמו בעת שהוא שקוע בשירות לזולת ? יש סיבות לחשוב כי המאמץ להיות טוב ככל האפשר הוא לא לטובת העולם וגם לא לטובת נפשו של היחיד� נתחיל בחלק של הנפש� האם אנשים שמקדישים את חייהם לשירות הזולת הם ברובם בעלי אישיות יפה במיוחד, כמו זו של סוקרטס ? האם הם מושכים אהבה אל עצמם כמגנט ? רבים מאיתנו אינם מחבבים את הנשמות הטובות האלה, וגם לא מתביישים לומר זאת� אנחנו אומרים על עושה החסדים שהוא רציני מדי, נוטה להתערב בענייני אחרים, צדקני, נחמד עד אימה� אומנם חלק גדול מהעמדה הזאת עשוי להיות ביטוי לטינה הנובעת מכך שהדוגמה המופתית של הנשמה הטובה שׂמה ללעג את היומרות המוסריות שלנו� אבל נראה בכל זאת שיש חוסר איזון בנפשם של בעלי הנשמות הטובות המושלמות� מעלות מוסריות מפותחות יתר על המידה – סבלנות, מחשבות ומעשי חסד, דאגה מתמדת להקלת הסבל של אחרי...  אל הספר