איינשטיין, "פעולת רוח- רפאים", והממשות של המרחב 304 האטומיסטים היוונים, זה היה הדבר שהבחין בין הסברים הלקוחים מהטבע להסברים המבוססים על מעשי כשפים, על מאגיה� אם על-פי האמונה האלים יכלו לפעול באופן אי-מקומי, לגרום רק בכוח רצונם להתרחשות של מאורעות במקומות מרוחקים, הרי סיבתיות אמיתית, לשיטתם של האטומיסטים, היא תמיד מקומית, עניין של אטומים קשיחים קטנים שמתנגשים זה בזה� אריסטו דבק בעקרון המקומיות ; וכמוהו גם דקארט� ניוטון ( לצערו הרב ) נראה כאילו הוא מתנתק מן העיקרון, שכן לפי התיאוריה שלו הכּבידה היא כוח משיכה שבאופן כלשהו עובר דרך חלל ריק, אולי באופן מיידי, באפס זמן� אבל במאה ה- 19 , מייקל פאראדֵיי ( Faraday ) השיב את המקומיות על כנה כאשר הכניס לשימוש את המושג של שָׂדֶה כתָוֶוךְנושא אנרגיה שנמצא בכל המרחב, ואשר דרכו כוחות כמו הכבידה והאלקטרומגנטיזם מועברים מעצם אחד לאחר ‑ לא באופן מיידי, כפי שאמור לקרות בפעולה אי-מקומית, אלא במהירות קבועה וסופית : מהירות האור� עקרון המקומיות ערב לכך שכל מה שמתרחש בטבע הוא רציונלי ושקוף, ומאפשר לתופעות מורכבות "לעבור רֶדוּקציה" ( מבחינת ההסבר שלהן ) לאינטר...
אל הספר