קצת היסטוריה

מלחמת העצמאות, התנועה הלאומית הפלסטינית לא השכילה להשיג מחדש מידי הקהילה הבינלאומית מידה מספקת של לגיטימיות ותמיכה שיאפשרו לה להתקרב לחזון של מדינה עצמאית . שנות ה ‑ 1980 הביאו איתן התחלה של שינוי . השלום בין ישראל למצרים, קריסת ברית המועצות והגוש הסובייטי כולו ( התומכים המסורתיים בשאיפות הפלסטיניות מאז תחילת שנות ה ‑ 1950 ) , האינתיפאדה הראשונה, צמיחת הנהגה פלסטינית חלופית, כניסת החמאס כאופוזיציה לאומית דתית ועוד ‑ הביאו להתארגנות מחודשת של מערך הכוחות האזורי והבינלאומי . הפלסטינים הבינו כי לא יוכלו להשיג מדינה עצמאית בלי להביא בחשבון את עמדת הקהילה הבינלאומית, המכירה במדינת ישראל בקווי 1967 . ב ‑ 1988 הכיר אש"ף לראשונה בהחלטה ,181 שמשמעה חלוקת הארץ ומדינה לעם היהודי, ובהחלטה ,242 שמשמעה כי מדינת פלסטין "אינה כוללת יותר מאשר 22 אחוזים מפלסטין ההיסטורית", כפי שהצהיר מחמוד עבאס ב ‑ 2008 . בכך שחתמו ב ‑ 1993 על "הצהרת העקרונות" ( הסכם אוסלו ) הסכימו הפלסטינים כי מדינתם תכלול את הגדה המערבית ורצועת עזה, בירתה תהיה במזרח ירושלים, ויימצא פתרון מוסכם לסוגיית הפליטים ‑ וזאת ברוח דבריו של סגנו...  אל הספר