אם עלה בידי חמילקרת, בשנים המעטות שלאחר 237 לפנה"ס, להחזיר לחיים חדשים את מכרות הכסף הפיניקיים העתיקים, היה זה משום שאיפתו העזה לשלם לרומא את הקנס שהטילה על קרתגו ולצבור את ההון הדרוש כדי לחזור ולהילחם בה . אולי ידע שהוא עצמו לא יזכה לראות את בוא היום, אבל הוא היה סמוך ובטוח שחניבעל יראה בבואו . חמילקרת חצה הלוך ושוב את חבל הארץ שבדרום חצי ‑ האי האיברי הקרוי כיום אַנדָלוּסִיָה, לא רק כדי להמריץ את כריית הכסף אלא גם כדי להיפגש עם תושבי המקום, שבטי הקֶלטִיבֶּרִים שעמדו בברית רופפת עם קרתגו . הפיניקים תרו את מחוזותיה הדרומיים של איבריה זה מאות בשנים . תחילה הטילו עוגן בשפכי נהרות רחבים בחוף תלול המצוקים, ואז יצאו לסיורים קפדניים בארץ . הם סחרו עם השבטים האיבריים שעיבדו בעמל רב את הברזל המצוי בשפע בנחלאותיהם, כי תמיד חיפשו מתכות ושאפו לרכוש לעצמם מכרות קיימים . בהדרגה הרחיבו הסוחרים הפיניקים את רשת תחנות הסחר הקטנות שלהם, שהכילו סחורות כמו כלי חרס מהמזרח הקרוב ומיוון, חרוזי זכוכית צבעונית וחפצי מותרות כמו שנהב מצרי, תבלינים, ביצי יען, בדים צבועים בארגמן לגברות ואריגים גסים אך שימושיים וכלי...
אל הספר