שער שלושה‑עשר מלחמת לבנון השנייה: לא ניצחנו אבל הרתענו

פרק 41 "אם הייתי חושב ב ‑ 11 ביולי ששביית החיילים הישראלים תביא למלחמה כזו, בהחלט לא הייתי מבצע אותה" . כך אמר חסן נסראללה לכתבת שראיינה אותו במחבואו המבוצר עבור תחנת הטלוויזיה הלבנונית ניוז ‑ טי ‑ וי בסוף אוגוסט 2006 . מזכ"ל חיזבאללה הודה כי הוא מתחרט על שהורה לאנשיו לארוב בבוקר 12 ביולי לסיור צה"לי על הגבול בין ישראל ללבנון במטרה לחטוף כמה מאנשיו . החרטה של השייח' הערמומי היתה כנה ואמיתית : הוא הרג חמישה חיילים ישראלים וחטף את הגופות של שניים מהם מפני שבסך הכול רצה לתחזק ולהאדיר את הכבוד והיוקרה שהוא וארגונו זכו להם במנות גדושות בלבנון ובעולם המוסלמי מאז הנסיגה הישראלית מרצועת הביטחון שבדרום לבנון במאי 2000 ; אנשיו רצו לייצר עסקת חליפין נוספת, כמו זו שחיזבאללה סחט, בתיווך גרמני ובסיוע דעת הקהל בישראל, מראש הממשלה אריאל שרון בספטמבר 2003 . אז שחררה ישראל 435 מחבלים וקיבלה בתמורה שלוש גופות של לוחמי צה"ל ועבריין סמים ישראלי אחד ( אלוף ‑ משנה [ במיל . ] בצה"ל, שהסתבך בהימורים ונפל למלכודת שטמן לו חיזבאללה ) . מה שנסראללה לא העריך הוא שבתגובה על הריגת חמישה חיילים ישראלים על גבול לבנון ו...  אל הספר