פרק 38 היתה זאת סצנה שנראתה כאילו יצר אותה במאי סרטי אפוקליפסה אורבנית מופרע במיוחד : לרוחב הכביש, בכניסה המזרחית לשכם, בערו עשרות צמיגים על ובינות מתרסי אבנים נמוכים שנועדו למנוע כניסת כלי רכב של כוחות הביטחון הישראליים ; פחי אשפה ענקיים ממתכת, שנהפכו על פיהם, יצרו קו חסימה שני וצחנת תוכנם השפוך נמהלה בסירחון הגומי הנשרף ; אנשים בכומתות ובמדים ירוקים, ש ‑ 16 - M תלוי מוצלב לרוחב חזם, הפציעו מדי פעם מתוך מסך העשן השחור והכבד שאפף את המתרס המאולתר, ורצו לעבר אחד הג'יפים שנעצרו במרחק בטוח מהמחסום, לגמו מים מבקבוק פלסטיק שהושיט להם הנהג ושבו מזיעים למאמץ הסיזיפי לפרוץ בידיים חשופות מעבר בחסימה . ממחנה בלטה הסמוך נשמעו שריקות וצעקות, וכל כמה דקות נחת על הג'יפים ועלינו מטח של אבנים וחיתולים מלאי צואה . על מורדות שני ההרים, עיבל וגריזים, שעליהם ובעמק שביניהם בנויה העיר, בערו מחסומים נוספים, ולמרות שהיתה זו שעת ערב מאוחרת, בקעו מפעם לפעם קריאות "אללה הוא אכבר" מהרמקולים שבצריחי המסגדים . כך הגיעה לשכם "האינתיפאדה הראשונה" ‑ ההתקוממות העממית הפלסטינית ‑ שלושה ימים אחרי שפרצה ברצועת עזה ב ‑ 9 ב...
אל הספר