שער תשיעי תמונות מרצועת הביטחון

פרק 37 אפריל 1986 : "לבנון עשתה אותנו חיילים טובים יותר" כמה דקות לפני שמונה בבוקר, במטה הגדוד שעל גבול הצפון, הציגו בפני את נחשון ברוש, סמל בגולני . בחור גבוה, רחב ‑ גרם, בגדי עבודה צבאיים מהוהים ומוכתמים פה ושם, תספורת קצרצרה וסגנון דיבור קטוע ומחוספס . הוא היה עייף מפעילות הלילה, ומדי פעם הרים את קולו, להתגבר על בליל הצעקות, על רעש המנועים ועל רחש מכשירי הקשר של מטה הגדוד המתעורר . "כשאתה שוכב במארב אתה לא כל כך חושב . אתה בעיקר מקלל את מי ששלח אותך, ומנסה להבחין במשהו דרך הערפל הזה . קר . קר נורא . לא לכולם אצלנו יש חרמוניות להתחמם בתוכן . . . אבל אתה יודע שאם אתה לא תעשה את זה ‑ מי יעשה את זה ? " לגבי ברוש, זוהי שאלה רטורית . התשובה, לדידו, היא אחת וברורה . ביטוי מובהק להשקפת העולם החיילית שלו . הוא כלל אינו מעלה על דעתו שישנן תשובות אפשריות אחרות לאותה שאלה, ואולי זו גם הסיבה שבגללה בחר בו המג"ד כמי שיסייע לעיתונאי מתל אביב לשרטט את דמותו של חייל השדה הישראלי באביב של 1986 . האופן שבו מעריכים החיילים ביחידות הקרביות את מפקדיהם, והאמון שהם רוחשים להם, הם מרכיבים חשובים ביותר לתפקו...  אל הספר