למוטב, גרמו לכך שפתיחת המלחמה נדחתה פעם אחר פעם . לנו זה נראה אז כשגיאה פטלית מצדה של ישראל, שגיאה שמאפשרת לנאצר לצבור עוד ועוד כוחות בסיני ‑ ולדה גול, נשיא צרפת, לפתוח נגדנו באמברגו נשק בשעה שאנחנו הכי זקוקים לו . "פחדנים מזורגגים", קראנו לראש הממשלה ולרמטכ"ל שגייסו אותנו למילואים שבועיים לפני שהחליטו סוף ‑ סוף לעשות בנו שימוש . למרות שניצחנו בסופו של דבר, נראה שהכעס הזה היה מוצדק במידה רבה . מחקרים שנערכו במכונים אקדמיים במצרים ובישראל בשנות ה ‑ ,80 אחרי שנחתם הסכם השלום עם מצרים, הראו כי תגובותיה המהססות של ממשלת ישראל ותחינותיה לקהילה הבינלאומית שתבלום את מצרים רק גרמו לנאצר להסלים את הפרובוקציות שעשה נגדנו, וגירו אותו להזרים עוד ועוד דיביזיות לסיני . רוב ההיסטוריונים של אותה תקופה סבורים כי נאצר לא רצה במלחמה כוללת עם ישראל אלא פותה ונגרר אליה בגלל חולשת הדעת שהפגינה הצמרת הפוליטית בישראל, בגלל רפיונה האימפוטנטי של הקהילייה הבינלאומית, שלא מיהרה להגיב על הפרובוקציות שלו, בגלל ברית המועצות שהסיתה אותו ואת הסורים, ובגלל השתלהבות הרוחות במצרים . ואולם כפי שאומר הפתגם : כל עכבה לטובה ...
אל הספר