156 משה לדור מרבית הערכים שעל יסודם צמחה הדמוקרטיה המודרנית לא היו מקובלים או מובנים מאליהם בעבר . אפשר שהם אף שיקפו תפיסות המנוגדות לטבע האנושי ( הנוטה לשימוש בכוח למימוש אינטרסים, שגובר על ההכרה במעמדו ובזכויותיו של האחר ) . על כן, קבלתם כמוסכמה חברתית הייתה ( ועודנה ) תלויה ומותנית בעיקר במסורת שנטמעה, בחינוך, בהפנמה ובהשלמה . כשמוסכמות אלו מתרופפות - אין עוד תוחלת וסיכוי לדמוקרטיה . אמנם בעיני רבים "הכרעת הרוב" נתפסת כמאפיין העיקרי של השיטה הדמוקרטית, אלא שזו לא באה לעולם על רקע ההערכה שדעת הרוב חכמה, שקולה, מועילה או צודקת יותר מדעתם של יחידים או של שליטים . כאמור, היא התגבשה אך ורק על רקע התפיסה הערכית המכירה בזכויות האדם ובערך השוויון . מעצם טיבו, שוויון הוא לכול, בלא הבחנה בין משתייכי הרוב למשתייכי המיעוט ; הוא - ורק הוא - מבסס את תחושת ההזדהות והלכידות החברתית החיונית בדמוקרטיה, והוא השיקול הערכי שמצדיק את הפקדת הזכות להוביל ולהנהיג בידי הרוב . הרוב נתפס בדמוקרטיה כרוב לשעתו, והעדפתו זוכה לייצוג מוביל בבית הנבחרים וברשות המבצעת, ואולם הדיון הפתוח, המחלוקות שתוצפנה, כיבוד המיעו...
אל הספר