7 סוף הטיפול

128 יהודה ישראלי בלשון אחרת, גם אם מתבהר בסיום אנליזה שהאחר הדמיוני לא קיים באמת, לא נגזר מכך שהוא חסר ערך, כלומר שלא ניתן להשתמש בו . אדם יכול להשתמש במצפן שלא על מנת להגיע לקוטב המגנטי הצפוני, כשם שאין צורך בהוכחות אובייקטיביות לקיומו של אל כדי שתפילות יופנו אליו . אם בתחילת אנליזה האחר הגדול תובעני ושיפוטי, הרי שבסוף אנליזה ניתן להשתמש בו לצורך הצבת גבולות להתענגות וייצור תשוקה . אם בתחילת אנליזה הנוירוטי משלם למאמנת כושר כדי שתעביד אותו וחש שהיא רודה בו ושהוא עובד עבורה, הרי שבסיומה הוא יבין שהוא משלם לה עבור עצמו . הקליניקה האנליטית בנויה כך שהאנליטיקאי משמש רכיב שעליו יישען המבנה של הסובייקטיביות של המטופל . אם כן, העמדה האנליטית כרוכה בהתמקמות כאובייקט ( ולכן חשוב שחרור מסוים מהנוירוזה כתנאי להתמקמות כאנליטיקאי ) . האנליטיקאי מתמקם כמושא למחשבותיו ולתשוקותיו של המטופל, כאשר עיקר רצונו הוא לטפל . בכך שהוא שותק הוא דוחק את המטופל לדבר ; בכך שהוא תופס את עמדת האובייקט ( שבסוף הטיפול יוצא מחייו 97 של המטופל ) הוא דוחק את המטופל לעמדת הסובייקט . לאקאן גם מצביע על כך שההזדהות כאובייקט...  אל הספר
רסלינג