4 סימפטום

98 יהודה ישראלי הפיקציה של הסמליות מכוונת נגד המשאלה של עצמו שלסמליות יהיה תוקף ממשי . זהו קונפליקט פנימי . מבחינת המטפל הבעיה היא בסירובו של הנוירוטי לדעת את האמת שהסימפטום שלו מנכיח . המודע של הנוירוטי מסרב לקבל את הבלתי אפשריות של הלימה בין סמלי לממשי, שהלא – מודע מתעקש לחשוף באמצעות הסימפטום ; הוא מסרב לוותר על הממשות הטרום – שפתית, משום שהוא רואה אותה דרך הפריזמה הסמלית כגן עדן האבוד . הסימפטום מתעקש אל מול הסירוב של הנוירוטי להקשיב לאמת המגולמת בו . אם נמנע מהכפייתי לבדוק אם נעל את רכבו, תופיע אצלו מועקה . לכאורה הוא חושש שיגנבו את המכונית, אך מפרספקטיבה לאקאניאנית מועקתו היא תגובה לחוסר האפשרות לתקף את הקשר בין הסמלי 63 גם ההיסטרי, בניסיונותיו לחשוף ( הזיכרון ) ובין הממשי ( הדלת ) . את ערוותה של הסמכות, את האנושיות של מי שמתיימר להיות האדון, מנסה לחלץ את הממשי החבוי בסמלי . כמו הכפייתי, הוא מסרב להכיר בכך שהממשות שאליה הוא חותר אינה אלא מיתוס סמלי נוסף ( האנושיות של האדון ) . את הסבל שבסימפטום ניתן להבין כמכשיר לתיקוף הממשות של המציאות . הסימפטום תופס את מקומה של הצביטה בחלום של...  אל הספר
רסלינג