226 | שולמית קיציס לימינה, גופו הגדול מכונס בפינת הכיסא . שלא כדרכו, ח'ליל מתפתל : "אאא . . . אני . . . לא בטוח שאני רוצה להופיע . " "מה זאת אומרת ? מה קרה ? " נרעשת מיכל, "צריכים אותך . אתה הכוכב של הקבוצה ! " ח'ליל מושך בכתפיו . אלכס : "אני לא בהצגה . " יוסף נע בכיסאו ימינה ושמאלה : "יש לי חרדה מקהל . מעל עשרה אנשים שאני לא מכיר -" "רגע – רגע, אני רוצָה להבין . אתם רציתם הופעה . ארגַנו לכם . ועכשיו אתם לא רוצים להופיע . מה העניין ? " "אני יעשה את זה . . . בסדר," משלים יוסף את דבריו . מג'די : "אני בסדר . רגוע . " אמיר : "סבבה . בסדר . " וליד : "אני לא יכול מסיבות של בריאות . " אדם : "יש לו בולדרים בכליות . " כולם צוחקים . "ממש לא מצחיק ! " גוערת מיכל . "אם תמשיכו להתנהג ככה . . . ההופעות האלה הן צ'ופר ! ראיד, תורך . " "אני . . . אאא . . . אולי משתחרר עד אז . " "אתה לא משתחרר, אבל לא חשוב, הלאה, עאדל, אתה מופיע ? " "כן, בטח . " אדם : "עכשיו שאמרתְשיצחקו עלינו - אני לא רוצה . יש לי תסביכים . " מיכל מאבדת סבלנות : "אז תעבוד עליהם ! " אני מבולבלת . הם רוצים להופיע ? לא רוצים ? הבחורים החז...
אל הספר