מגע

194 | שולמית קיציס אנחנו משתמשים בתנועה, וחשוב לעבוד עם הגוף . מיכל מעקמת את שפתיה, מסובבת את גבה וחוזרת אל החדר . שתינו נכנסות ורואות אותם מתמסרים . הם מטפלים זה בזה במגע ומקבלים בשמחה את המגע, בלי התחכמויות ובלי בדיקת גבולות . אני עוברת ביניהם, מנחה איפה שצריך ומחמיאה למי שצריך . מופלא לראות את הגוף נח ואת השרירים הרפויים . “מי שסיימו,” אני אומרת, “מתוך המגע שקיבלתם, צאו לתנועה חופשית, בעיניים עצומות . ” אחרי שנוגעים בו, עאדל כמעט לא זז . הוא עומד מאובן, כאילו רוצה לאצור את כל המגע בגופו החרב, הלא – נגוע זה שנים . מג’די, כשהוא באמצע לגעת בווליד, מתחיל לצחוק . “מג’די ! ” אני מהסָה אותו . נשנק, מזיז מג’די את אצבעות ידיו ימינה ושמאלה לְאות שהדבר לא בשליטתו . “אולי הצחוק מגיע כי אתה מתרגש ? ” אני לוחשת . מג’די נרעש מהפרשנות : “עכשיו הבנתי ! ” הוא פושט את שתי זרועותיו קדימה ומקיף את האוויר הריק שנכלא ביניהן . החיבוק נשאר תלוי באוויר . הרבה פעמים ראיתי גוף בלי חיבוק . פעם ראשונה אני רואה חיבוק בלי גוף . רעש נפילה מזניק אותי לפינת החדר . בזמן שנגעו בו, אמיר איבד אחיזה ומעד . ראיד, הפרטנר של...  אל הספר