148 | שולמית קיציס יוסף ומג'די לא יגיעו . " כשאנחנו מגיעות לחצר החינוך, אני אומרת למיכל : "כבר די נעים בחוץ . מה את אומרת ? אולי נעבוד היום קצת בחוץ ? " מיכל מסויגת : "אין לי בעיה, אבל הם לא ירצו לצאת . יש עכשיו אנשים בחצר והם יתפדחו . בואי, תתחילי . אני מסיימת משהו ומצטרפת אליכם . " אדם וח'ליל רואים אותי מגיעה . "טוב שבאת עכשיו ולא קודם," אדם קם לעברי, "בבוקר, בתור בכניסה לעבודה שמש ממתכת . אני עומד ואומר לעצמי : בשביל מה אני צריך את זה ? יש לי כסף ! בחיי, כשאני עובר ליד הקצין התורן בא לי לקלל - אותו . " "השבוע היה פה בלגן גדול," אומר ח'ליל . "מה קרה ? " אני שואלת . "אמרתי תתחילו . תיכנסו ! " קוראת מיכל מהמשרד . היא לא אוהבת את הסמול טוק שלי עם האסירים . אנחנו נכנסים לספרייה ומתיישבים במעגל . אייל, אלכס וראיד כבר שם . כולם משום מה שקטים הפעם, חומקים מהמבט שלי . עאדל מגיע באיחור . הוא נשאר לעמוד על סף החדר, מנצל את העובדה שמיכל לא בסביבה כדי לסיים את הסיגריה . "היה שבוע קשה באגף . זאת פעם ראשונה שאני יוצא השבוע . היינו סגורים . " הוא מצביע בסנטרו לכיוון האגף בפנים מעוננות . "היה מקרה ק...
אל הספר