108 | שולמית קיציס כזאת ? מות המיניות ? התרופפות היחסים בין בני הזוג ? בקול אני אומרת : "ואם אני אתבע דרך המשרד שלכם - מה השכר טרחה ? " "שלושים אחוז מסכום הפיצוי," אומרת מיצל בקלילות, "וזה לגמרי שווה . נדב הוא צוצח בנשיכוצ כלבים . זאצ המומחיוצ שלו . ראיצ את הסיפורים באצר ? " אני נוסעת לבד לבית החולים . מניתי אתמול שישה חודשים ועשרה ימים לנשיכה . שמשי וחם, ואני נזכרת ביום שבו חזרתי מבית החולים לחופשה בבית . זה היה יום רווי גשם, ולפתע הפציעה קשת מרהיבה, שתי קשתות אפילו, מעל לשדות הירוקים . השמש האירה לרגע, ואני זוכרת שניסיתי למצוא בכך נחמה . אני מייחלת להיפרד מהביקורים ומהביקורות בבית החולים, אך נזהרת לקוות . אני מחנה בחניית בית החולים ועולה אל המרפאה המוּכֶּרת . המזכירה אומרת : "לד"ר עידו ? מסכן, מה זה היום ? אונס קבוצתי ! " אני קצת מבולבלת, אומרת לה : "זאת העבודה שלו, לא ? " אני ממתינה ליד איש מבוגר . עידו יוצא וחוזר . האיש נכנס . גבר צעיר וכהה עובר . הוא פונה אליי : "את הגעת לבית חולים בגלל נשיכה ? אני קיבלתי אותך במיון . . . " "נכון ! אתה שפכת על זה ליטרים . . . " "איך את עכשיו ? " "...
אל הספר