104 | שולמית קיציס עשה את כל זה ? " מתמלט מפי . "אהבְתְּ ? " קורן אליי וליד . בדרכו השקולה הוא מספר לי איך במשך קרוב לשנתיים הוא מצייר על הקירות של פינת החי את יער האמזונס, לפרטי פרטים . "אני מוצא תמונות בז'ורנלים ומצייר לפי הדוגמה . " גשם משווני חמים מטפטף עליי . אני מרימה מבט אל התקרה . "יש כאן רטיבות, אבל מתאים לנוף," הוא מחייך . אני רואה את התקרה המשחירה, טחובה ועבשה . בסמוך אליה עטלף במעוף . מתחת רגלינו מתפצפץ דשא סינתטי ירוק . "בעלי החיים הם החברים הכי טובים שלי," וליד מחייך שוב . אנחנו נכנסים לחדר פנימי . על רצפת הבטון כלוב ובו שמונה ארנבונים לבנים ושחורים . לידם כלוב נוסף של שרקנים המטפסים זה על זה . וליד מתכופף, שולח את אצבעותיו לתוך הכלוב ומפריד ביניהם . "כל היום הם אחד על השני . בסוף מישהו ימות . " שלושה צבים דוממים . זוג תוכונים . חיה גמישה ומוארכת, בעלת פרווה אפרפרה, מקרבת אל גדר הכלוב את אפרכסות אוזניה . "הוא נראה חמוד, אבל הוא טורף . אל תסתכלי . " וליד פותח מקרר קטן, מוציא ממנו גוויית עכבר, שזנבו משתלשל ממנו, ומשליך אל החמוס, שממהר לתלוש ממנה פיסה . "תתרחקי, הוא מסריח . ...
אל הספר