74 פרק שמיני אחרים בהיסטוריה המודרנית, שבהם קורבנות מתעדים בעל-פה היסטוריה של מעשי עוול למען זיכרון העתיד . את התיעוד הפלסטיני של אירועי טנטורה לפני פרשת כ"ץ, כאמור, יש להבין דרך שלושה מעגלי תרבות וזהות, השלובים זה בזה : המעגל הראשון והרחב ביותר הוא הנכחת קול הקורבן בארצות רבות ב'עידן העדוּת' של התרבות הנוכחית, החל משנות השמונים של המאה הקודמת ; המעגל השני הוא שינויים בחברה הישראלית לאור תהליך אוסלו, שאיפשרו יותר מרחב לקול הפלסטיני ; המעגל השלישי הוא שינויים פוליטיים ותרבותיים בחברה הפלסטינית בישראל, בשטחים הכבושים ובגלוּת, שמיקמו את הנכבה — באופן פומבי, היסטורי ומוסרי — בלב ההוויה הפלסטינית . במהלך קריאת העדויות הייתי ער לתיקוף הכרונולוגי שלהן, כלומר לסוג הגל שאליו השתייכו . מסתבר שעדויות שנמסרו לפלסטינים היו מפורטות יותר ונטולות אותם היסוסים שהיו מוּבְנים בעדויות שניתנו ליהודים, כמו לכ"ץ ולי . כ"ץ עמד על כך בעבודתו : "עדויותיהם של הערבים — לא בנקל נמסרו . מרבית המרואיינים הערבים הם תושבי ישראל [ . . . ] [ ו ] לא נטו הללו לדבר מיוזמתם [ . . . ] . רבים מהם לא נרגעו גם כשסיפר להם המחבר ...
אל הספר