256 פרק אחד עשר השער הראשון של ספר זה בחן מופעים אדיפליים ולא-אדיפליים בקרב ילדים הגדלים במשפחות חד-מיניות . הממצאים שהוצגו לאורכו העידו כי שלא כתחזיות הנגזרות מן התיאוריה האדיפלית בגרסתה הקלאסית, הִבְנוּ מרבית הילדים תצורה אדיפלית המתייחסת לשני הורים מאותו מין . ליהוק ההורים לתפקיד אובייקט התשוקה או לתפקיד היריב האדיפלי לא התבסס על חלוקת תפקידים מגדרית משלימה בין בני הזוג, אלא על איכות הקשר בין כל הורה לילד . כך, הורה ששימש מטפל עיקרי או היה זמין יותר מבחינה רגשית בשנות חייו הראשונות של הילד, ביסס לרוב את מעמדו כאובייקט ההתקשרות הראשוני של הילד, ונבחר בהמשך, במרבית המקרים, לשמש אובייקט תשוקה אדיפלי שלו . עם זאת הראיתי כי תיאוריות עכשוויות המציבות במוקד ההתפתחות האדיפלית מעבר מיחסים דיאדיים ליחסים משולשים — במקום סוגיות הנוגעות למין, מגדר ומיניות — מחמיצות חלק מן התמונה . על אף ההנחה שילדים חשים משיכה ארוטית כלפי הורים משני המינים — הנחה הנגזרת מן המודל האדיפלי השלם של פרויד — יש להביא בחשבון שמשיכה אדיפלית כלפי הורה מאותו מין נתקלת בטאבו החברתי בנוגע להומוסקסואליוּת . איסור זה, המוטל ...
אל הספר