284 אודי אדיב ערב מאוחרת, ועל הדשא, לפני חדר ההורים, חיכו לי כמה חברים ובנות הקבוצה שלי . נכנסנו כולנו לבית ההורים, וישבנו שם ושוחחנו עד השעות הקטנות של הלילה . בימים ובחודשים הבאים ניסיתי למלא את החסך של כל השנים בכלא : לבקר חברים, לטייל בטבע, ולהכיר מקומות חדשים . באחד הראיונות שלי מיולי ,1987 בתשובה לשאלה על תחושת החופש והחיים החדשים עם לאה, אני אומר : " . . . אני זוכר כשנכנסתי לבית ( של לאה ) מהכלא, זה היה מהמם . איזה יופי, לא תיארתי לעצמי, כל הנוחיות שהחיים היום מציעים . כאילו נפלתי לאמריקה, המקרר, המיצים, הכלים . בכלא אוכלים רק עם כף . איזה הרגשה נפלאה לאכול עם סכו"ם מלא, איזה פינוק . . . והאוכל עצמו, השפע . לאה מבשלת טובה . . . מבשלת אוהבת . והחופש ? בשעה 00 : 12 הייתי אסיר וב – 00 : 14 כבר הייתי אדם חופשי . . . החופש הזה נפלא . זה משהו גדול, פתוח, רחב, בלתי מוגבל, ובגלל זה קצת מפחיד . . . והירוק, העצים . שנים ראיתי רק אפור . והטכנולוגיה . ביום השני נסענו לדיזנגוף סנטר, הייתי המום . . . להוציא כסף מבנקט והמחשבים . . . דיברנו על משמעת . כן נחזור לזה . מה שנשאר לי מהכלא זה משמעת ....
אל הספר