המהפכה שלא הייתה 281 בביקורת שלי וכופפתי את המקל יותר מדיי לצד השני . כשאני קורא היום ראיונות שלי מאז, אני רואה שהייתי בוטה מדיי בדברי הביקורת שלי על הארגונים הפלסטיניים . הייתי צריך להבדיל בין תוכן הדברים לבין הטון שבו הם נאמרו, ולמינון שלהם . בדבריי לא היה ביטוי של הבנה והזדהות עם המניעים של הפלסטינים, בתור עם כבוש שנאחז באמונה הלאומית הערבית, כמפלט אידיאלי מעמק הבכא הישראלי וכתחליף לו . נראה גם, בקריאה שנייה של הדברים שלי, שהיו כמה התבטאויות שנעשו במידה מסוימת כדי לרצות, להישמע טוב ולהשיג את החנינה, ולא מתוך התייחסות עניינית וחשיבה פוליטית עמוקה . בהמשך, בכמה שיחות וראיונות שעשיתי עם דאוד, ניסיתי להסביר את מצבי המיוחד, שהיה שונה ממצבם של האסירים הפלסטיניים : אתה לא יכול לחיות לאורך זמן, בניכור מוחלט מן החברה שבה אתה חי, במעמד של מוכיח בשער, כצדיק בסדום, מן ירמיהו כזה . במקרה הטוב זה לא מועיל, ובכל מקרה, אתה לא משנה את העולם . אכן, נדרשו לי שנים רבות כדי לגבש חשיבה חיובית יותר על החברה הישראלית . כלומר, חשיבה דיאלקטית יותר, שיש בה גם שימור של הגרעין החיובי הטמון בה, בניגוד לחשיבה הרו...
אל הספר