העינויים

230 אודי אדיב ימים", כך סיפר", אולם לא הודיתי בדבר, והם נאלצו לשחרר אותי . עוד באותו הלילה, לאחר שהסתיימה מסיבת השחרור שלי, פרצו לביתי חיילים ועצרו אותי שוב . חשבתי לקפוץ דרך החלון, אבל ראיתי שהבית מוקף חיילים עם נשק דרוך, וכך נעצרתי שוב" . אני זוכר עוד, שתוך כדי השיחה שלנו, אחד האסירים הפלסטיניים, מחברי הקבוצה שלנו, אמר בחיוך : "הנה משא ומתן בין הישראלים לבין הפלסטינים" . למחרת בצהרים, לאחר שעת הטיול, רצינו להיכנס שוב לתאו של מוחמד חסן, כדי להמשיך את השיחה בינינו . לא הכרנו עדיין את הסדרים בבית המעצר, וביקשנו שיאפשרו לנו להישאר שם עד ארוחת הערב . אולם השוטרים סירבו וציוו עלינו לחזור כל אחד לתאו . למחרת, לאחר ארוחת הערב, לפני סגירת התאים, דני ביקש להיכנס לתא של הפלסטינים כדי לתת לג'סאן שקית קפה . אולם השוטר שעמד שם אסר עליו להיכנס, וציווה עליו לחזור לתאו . דני, לאחר דין ודברים קצר עם הסוהר, פנה בתמימותו לג'מיל, הסמל הממונה על המשמרת, ושאל אותו מדוע נאסר עלינו להיכנס לתא הזה . "תשתוק ותציית להוראות", הוא ציווה עליו בטון מאיים . דני התרגז וצעק : "אני לא אשתוק" . נעמדנו שם במקומנו, כל העצ...  אל הספר
פרדס הוצאה לאור בע"מ