218 אודי אדיב הטיול הקצרה שהייתה לנו, ג'סאן סיפר לי שנביל וסאלח צהלו ושמחו לאחר ששמעו בחדשות על רעידת אדמה שאירעה בברית המועצות . זמן קצר לאחר השביתה הגיעה ל"כללי" קבוצה גדולה של צעירים מירושלים, שנשפטו לתקופות מעצר קצרות . כמה מהם הצטרפו לקבוצה של הדתיים . ביניהם היה גם זכריה, בריון אלים, שהפך להיות עושה דברו של נביל, מנהיגם הקנאי של האסירים הדתיים . שניהם, בסיועו של זכריה, אסיר פלילי ערבי, השליטו באגף טרור כנגד האסירים המרקסיסטים, חברי "החזית העממית" ו"הדמוקרטית" . הסכסוך התחיל בהתגרויות מילוליות מצד הדתיים, והסתיים, באופן בלתי נמנע, בתקיפה אלימה של כמה מהאסירים . הקורבן הראשון שלהם היה פארוק, אחד מהצעירים הירושלמיים . בשעת משחק הכדורעף בחצר, זכריה התגרה בו והיו ביניהם חילופי דברים קשים . בסוף המשחק, כשפארוק עלה מן החצר, זכריה חיכה לו והכה בראשו במקל, עד זוב דם . כחודש לאחר מכן הוא ונימר תפסו את ג'סאן במועדון, הכו אותו ובעטו בפניו עד אובדן הכרה . באותה השעה עמדנו בחצר לפני הכניסה לארוחת הצהרים, נהנים מאור השמש, וראינו פתאום שני אסירים נושאים את ג'סאן על אלונקה לכיוון המרפאה של הכלא ....
אל הספר