המהפכה שלא הייתה 185 את הדפוס, ונראָה שזכה לאמונו המלא של חנוך, המנהל המקצועי של בית הדפוס . מן הסתם, השיחות הפוליטיות שלנו סביב השולחן לא מצאו חן בעיניו של חנוך, אולם נראָה שהכעס שלו היה מכוון בעיקר כלפיי, כאילו שאני עצמי התחלתי את השיחות הללו בכוונה לפגוע במהלך העבודה . אני מצידי התייחסתי אליו באופן מנומס, מנסה כמה שאפשר להימנע מלהתעמת איתו, אולם ללא הועיל . הדו – קיום בינינו נמשך כחצי שנה, עד שיום אחד סידרתי בטעות חבילה של מספרי דפוס מהסוף להתחלה, טעות שהייתה מבחינתו של חנוך הקש האחרון . הוא התפרץ עליי בצעקות היסטריות : "פרזיט", "בטלן", "מחבל", והורה לאריה לסלק אותי מבית הדפוס . "תוציא אותו מכאן", הוא צעק, "אינני רוצה לראות אותו עוד" . על "הטעות" הזאת ינקו, הסגן של אליאס, שפט אותי לשבעה ימי צינוק ואחר כך להפרדה בתאי "האיקסים" . אך האמת היא, שהסיבה האמיתית לעונש "המאסר" הכבד הייתה רצינית יותר .
אל הספר