המהפכה שלא הייתה 169 וכי חובתי כאסיר לציית להוראותיו . אף על פי כן, זמן קצר לאחר שחזרנו לתא, הגיע סוהר ולקח אותנו לתא רגיל באגף "המעבר", ולאחר כמה ימים העבירו אותנו ל"כללי" . כלא רמלה היה בניין משטרה מימי המנדט הבריטי, בצורת מלבן, בן שתי קומות . במרכזו חצר גדולה פתוחה, המכוסה רק ברשת תיל גבוהה . בקומה הראשונה היו חדר האוכל, בית הכנסת, המכבסה ועוד כמה חדרי שירותים, ובקומה השנייה היו תאי האסירים . החצר הייתה בשבילנו "החוץ" . בה עשינו את ריצת הבוקר, בילינו את שעות הטיול היומי לפני ואחרי הארוחות, ושיחקנו כדורסל . אליאס המנהל, בעזרתם של ארבעה קצינים ותיקים עושי דברו - גולדמן, הכט, גנץ ועבודי - שלטו אז בכלא ביד רמה . אני חשתי מיד ביחס העוין שלהם כלפיי ונמנעתי, עד כמה שניתן, מכל מגע איתם . ובכל זאת, זמן קצר לאחר שהגענו, ביקשתי מגולדמן שיתנו לי את נעלי הספורט שהבאתי איתי מבית המעצר בג'למה . הוא היה עומד כל בוקר, בשעת היציאה לעבודה, מול חדר המרפאה, והאסירים היו פונים אליו שם בענייניהם . הנעליים לא הגיעו, וכעבור כחודש פניתי אליו ושאלתי האם הביאו לי את הנעליים . הוא השיב בשלילה והוסיף בעצבים : "א...
אל הספר