128 אודי אדיב בגדה המערבית וברצועת עזה . אני תמכתי אז בעמדה "הפשרנית" של "החזית הדמוקרטית", שעה שיחזקאל ודני תמכו בעמדה הבלתי מתפשרת של "חזית הסירוב" . כשנה אחר כך, כשהתקרב מועד שחרורו, הוא ריכך קצת את עמדתו "הסרבנית", ובוויכוח על שביתת העבודה באביב 1976 התחלפו היוצרות בינינו . הוא התנגד לשביתת העבודה שלנו עם האסירים הפלסטיניים, בעוד אני תמכתי בשביתה והשתתפתי בה . בזמן השביתה, הוציאו אותי פעם לרופא שיניים, וביציאה מהתא הקטן שלנו הרגשתי כמו נאזים חכמת בשירו : "בפעם הראשונה היום / הרשוני לצאת אל השמש ואני בפעם הראשונה בחיי / הסתכלתי בשמים כולי תמיהה על היותם כה רחוקים ממני . כה כחולים / כה עצומים . . . . אין מאבק ברגע זה, אין דרור . אין אישה רק שמש ואני / הריני אדם מאושר" . אכן, איזה אושר זה היה לצאת בפעם הראשונה מהתא הקטן והצפוף אל החצר רחבת הידיים ושטופת השמש, לטייל לאט הלוך וחזור, ולהביט בשמים הכחולים הרחוקים . כשנכנסתי לחצר ראיתי את יחזקאל עומד על פיגום, על קיר שבנו שם . "אהוד אדיב", הוא קרא לי, אבל אני המשכתי ללכת ולא עניתי לקריאתו . הייתי אז לניניסט קנאי, ועל כן לא סלחתי לו על הפרת...
אל הספר