המהפכה שלא הייתה 115 נתן לי כתובת בבירות להתקשר אליה, לאחר שאגיע לאתונה . "שם הכינוי שלך שם יהיה ‘מוסה'", אמר לי, כך תזהה את עצמך במברק שתשלח" . להפתעתי בשדה התעופה, עברתי את בדיקת הדרכונים בלי כל עיכוב וחקירה, כנוסע מן השורה . אני אפילו זוכר, שאחת הבודקות הביטחוניות שם אמרה לי בנימה ידידותית : "לא טוב לנסוע לחו"ל בערב יום כיפור . ישראלי מרגיש זר ובודד שם ביום הזה" . במטוס ישב לידי סטודנט יהודי אמריקאי, ואת כל זמן הטיסה העברתי בשיחה איתו . "מאין אתה ? ", הוא שאל . "אני קיבוצניק", השבתי לו, "אולם עזבתי את הקיבוץ ואני סטודנט ונוסע לטיול ליוון" . "גם אני נוסע לאתונה", הוא אמר לי בשמחה, "ונוכל אולי לטייל קצת ביחד" . בהמשך שוחחנו גם על המצב הפוליטי . "האם ישראל באמת הפציצה במלחמת ההתשה בתעלה בפצצות נפל"ם ? " הוא שאל אותי בטון רציני . נראָה שהוא מתקשה להאמין שישראל, מדינתם של היהודים, משתמשת בפצצות נפל"ם, כמו האמריקאים בווייטנאם . "אכן, ישראל היא מדינה מיליטריסטית כמו ארצות הברית", אמרתי לו . בימים הראשונים לשהותי באתונה טיילתי בחברתו באתרי העתיקות הידועים . "אולי עוקבים אחריי", אמרתי לעצמי,...
אל הספר