המהפכה שלא הייתה 99 זוכר, שעל אף הופעתו התימהונית משהו, הסכמתי עם רוב דבריו . על כן, כאשר עזבתי את ‘מצפן' פניתי אליו . עם גבריאל גר אז גם שאוקי מדיר חנא, שישב איתו יחד בכלא . הוא השתחרר אז לאחר שבע שנות מאסר, ובא לתל אביב לעבוד עם אחיו הגדול . אחיו היה קבלן משנה של משרד התקשורת, בחפירת קווי טלפון ברחובות תל אביב, ושאוקי עבד אצלו בתור פועל . בחודשי הקיץ ההם גם אני עבדתי איתם, ואני זוכר שהייתי מושך את הכובע על פניי, כדי שלא לא יראו אותי עובד שם כפועל פשוט . בין הפועלים שעבדו איתנו יחד היה בחור צעיר, גבוה, בעל הופעה נאה . באחת ההפסקות שאלתי אותו אם הוא מתכוון ללמוד באוניברסיטה . "אני רוצה להיות כוכב קולנוע כמו עומאר שריף", הוא השיב לי, "אני חוסך כסף כדי לנסוע להוליווד" . "אתה ברצינות חולם להיות כוכב קולנוע ? ", שאלתי אותו . "כן", הוא אמר לי בשיא הרצינות, "זה החלום שלי, ואני בטוח שאצליח להגשים אותו" . ניסיתי לשכנע אותו שזה חלום באספמיה, ושעליו להישאר בכפרו ובארצו ולהיאבק למען הזכויות של בני עמו . אולם נראָה שהוא כלל לא ירד לסוף דעתי, ולא הבין מדוע עליו לוותר על חלומו . לא רחוק מביתנו בנווה...
אל הספר