90 אודי אדיב הענייה והמוזנחת ביותר בתל אביב . כשלוש שנים אחר כך, בתחילת ,1973 בזמן המשפט שלנו, ראיתי להפתעתי את סילוויה שהצליחה להיכנס לבית המשפט, כביכול בתור עיתונאית שבאה מלונדון . התרגשתי מאוד מנוכחותה, מכך שהיא עזבה את לימודיה בלונדון ובאה אז במיוחד כדי לעמוד לצידי . הצלחנו להחליף כמה מילים במהלך הישיבה הראשונה של המשפט, אולם השוטרים הבחינו מהר מאוד בקשר בינינו, ובהמשך מנעו ממנה להיכנס לאולם בית המשפט . הקשר המחודש בינינו התקיים אז באמצעות ביקורים של חצי שעה פעם בשבועיים, בכלא רמלה . בשלב מסוים חשבנו, שבתור זוג נשוי נוכל לקבל ביקורים אישיים יותר, ואולי לאחר זמן יתנו לי גם לצאת לחופשה מהכלא . בדיעבד נוכחתי לדעת, שאלה היו משאלות לב בלבד, ולא השתנה דבר ביחס אלינו . עם זאת נראָה שבשביל סילויה, לנישואינו הייתה גם משמעות פוליטית, כביטוי של הזדהות והתרסה מול דעת הקהל המוסטת והעוינת כלפיי . בשנים האלה סילויה הייתה חברה בפלג הטרוצקיסטי של ‘מצפן', ואני הזדהיתי עם ארגון "החזית הדמוקרטית" . אני זוכר שבתור "לניניסט" אמרתי לה, בביקור האחרון שלה בכלא, שאנחנו לא יכולים להמשיך ככה, ושאם היא לא מוכנ...
אל הספר