המהפכה שלא הייתה 43 שקראתי או נודע לי עליהם . בדבריי בבית המשפט אמרתי להגנתי שבניו, המחנך שלי בקיבוץ, היה "אדם בולט במיוחד, שהבליט את הרעיון של אחוות עמים, שלום וקרבה בין יהודים לערבים . כל הדעות האלה באו לי מהחינוך . מה שרציתי זה לעשות מהפכה למען העם היהודי והערבי היושבים פה" . זכור לי עוד מקרה המלמד על יחסיי ל"ערבים" . כשהייתי תלמיד י"א או י"ב, נסעתי יום אחד באוטובוס מתל אביב . באחת התחנות בדרך עלה ערבי מבוגר לאוטובוס, והנהג צעק עליו באופן משפיל וסירב לקחת אותו . בערב בחדר ההורים סיפרתי לאימא על המקרה הזה, והיא עודדה אותי להגיש על כך תלונה ל"אגד" . יחד ניסחנו מכתב תלונה ושלחתי ל"אגד" . אכן, כעבור זמן לא רב, קיבלתי מ"אגד" מכתב ובו זימון לדיון משמעתי של הנהג . ביום ובשעה האמורים נסעתי למשרדים של "אגד" בתחנה המרכזית בתל אביב ושם התעמתתי עם אותו הנהג, שטען שהערבי קילל אותו ואיים עליו, ולכן הוא סירב להעלותו לאוטובוס . לזכותו של "אגד" יש לומר, שהם נתנו לי שוברי נסיעה לשני הכיוונים ואף שלחו לי את הפרוטוקול של הישיבה . ביוני 1964 צצה עוד פרשה שעוררה את תודעתי ביחס ל"ערבים" . חברי "החטיבה הצע...
אל הספר