646 לאום ודת, שעלתה בקשר להתנצרות צעירים יהודים בסוף המאה ה- 19 וראשית המאה ה- 20 . בין השאר טען ברנר : ״הברית החדשה ספרנו הוא, עצם מעצמנו ובשר מבשרנו . ״ הכרזה זו, ואמירות פרובוקטיביות נוספות, הלהיטו את הרוחות . אחד העם ( אשר צבי גינצברג ) תקף את המאמר בחריפות ודרש מ״הוועד האודסאי״ להפסיק את התמיכה ב״הפועל הצעיר״ . דרישתו התקבלה, והסערה לא איחרה לבוא . סופרי ארץ ישראל הרגישו שסופרי אודסה מתנשאים עליהם ומבקשים לדכא את חופש הביטוי שלהם, ובכנס שנערך ביפו לאחר זמן-מה נקבע ש״אפילו אם מאמרו של מר י . ח . ברנר מכאיב לרבים בתוכְנו ובצורתו, הפסקת התמיכה ב״הפועל הצעיר״ היא מעשה לא הוגן . ״ הפולמוס סביב מאמר זה נמשך שנתיים, ולבסוף ״הפועל הצעיר״ * יצא נשכר . גם ההיסטוריון וחוקר הספרות יוסף קלוזנר והסופר אהרון אברהם קבק קדמו לשלום אַש בהבעת עמדה חיובית כלפי ישוע והברית החדשה . הם לא הואשמו כפורצי גדר ומעודדי התבוללות, אבל יש השערה שפרופ' קלוזנר לא זכה בקידום באוניברסיטה העברית בגלל ספרו ״ישו הנוצרי, זמנו חייו ותורתו״ ( 1922 ) , והיו שבאו בטענות נגד ״במשעול הצר״ של קבק ( 1937 ) . כל זה לא הגיע לממד...
אל הספר