150 אבל שלומית הקטנה הייתה היחידה שהעזה להתנגד לרצון המושל . היא טלטלה בסירוב תלתליה, נאחזה בזרוע אמה, הטמינה את ראשהּ תחת הצעיף של האם כמבקשת חסות, וענתה : ״שלומית הקטנה לא תרקוד ! ״ פני המושל הרצינו ופיו נאלם לרגע נוכח התשובה השלילית . נדמה שעוד מעט יפרוץ נגדה בזעם . אבל הוא התבייש מאיתנו ושינה את נימת דיבורו . כעת העמיד פנים שהוא רק משחק עם הילדה, וקרא בהתגרות : ״שלומית הקטנה כן תרקוד בפני המושל ! ״ ״לא, היא לא תרקוד ! ״, שלומית לא הפסיקה להניע בשלילה את ראשה . ״ואם מושל הגליל ופֶרֶאָה יבקש ממנה למלא את רצונו ? ״, שאל המושל . ״היא לא תשמע בקולו ! ״, ענתה הקטנה . המושל נסחף בלהט המשחק, וקרא ברצינות שהדהימה את כולנו : ״ואם מושל הגליל ופֶרֶאָה יבטיח לשלומית הקטנה ארמון בטבריה ; ארמון מוקף גן פורח, שבו יטיילו עופרים יפים, טווסים נהדרים ותוכים צבעוניים ? ״ ״גם אז היא לא תרקוד ! ״, ענתה הקטנה בהתפנקות ילדותית . כולנו פרצנו בצחוק . המשחק שהתנהל בין המושל והילדה הקטנה שעשע אותנו . לא ידענו מי כאן הילד ומי המושל, כי המשחק נהייה פתאום רציני . עיני המושל התיזו זיקים של כעס . ניכר שזו לגביו שאל...
אל הספר