הרטוריקה של זיאד נגד התנועה האסלאמית

212 פרק שמיני הבמה הפוליטית, שאותה הוא השווה להיסטוריה ארוכת השנים של הקומוניסטים . שנית, הוא דן בחוסר המעשיות של מצעה הפוליטי של התנועה האסלאמית . הקו השלישי — וזה שממנו נהנה זיאד יותר מכל — היה הצגתם כסוכני פיגור חברתי שיגררו את החברה הפלסטינית אל מחוץ למנעד המודרניות . המתחים בין הקומוניסטים לאסלאמיים הגיעו מדי שנה לשיא לקראת אירועי הזיכרון ל'יום האדמה' . מאז ,1976 היה יום זה לזירת מאבק פוליטי בין תנועות ומפלגות שונות, שכל אחת נאבקה על 36 בעשור מידת נראותה ועל תוכניהם וסמליהם של אירועי הזיכרון . הראשון שלאחר 'יום האדמה' ניטש המאבק בעיקר בין הקומוניסטים לבין רשויות המדינה וארגוני הלוויין הערביים שלהן, כמו גם נגד 'הלאומנים' . אך מאמצע שנות השמונים החלו יותר ויותר דגלים ירוקים של התנועה האסלאמית להופיע באירועי הזיכרון . נוכחותה הנראית לעין של היריבה החדשה עוררה כמה עימותים קטני-היקף ב- 1987 ו- ,1988 אך ניתן היה, בדרך כלל, להכיל את המתיחות . אבל לאחר ההישג המשמעותי של התנועה האסלאמית בבחירות המקומיות בפברואר ,1989 החלה ראשיה לדרוש ביתר תוקף את חלקה הייצוגי בוועדת המעקב, בוועד האדמות ובי...  אל הספר