פרק שלישי: אותות של מודרניות

76 פרק שלישי הֵם אָמְרוּ : 'קוֹמוֹנִיסְטִים' . אָנִי אָמַרְתִּי : הֵם פְּרָחִים הַמְּבַשְּׂמִים אֶת הָעוֹלָם בְּנִיחוֹחָם . הֵם אָמְרוּ : הֵם אֲסַפְסוּף . אֲנִי אָמַרְתִּי : זֶהוּ צוּר מַחְצַבְתִּי כָּבוֹד שֶׁמְּעַטֵּר אֶת עַרְבִיּוּתִי וּמֵאִיר אוֹתָהּ [ . . . ] לֹא כָּל מִי שֶׁטּוֹעֵן לְעַרְבִיּוֹת, הַצֶּדֶק עִמּוֹ . לֹא כָּל מִי שֶׁחוֹשֵׂף נִיבִים הוּא אַרְיֵה [ . . . ] וְלִשְׁאֵלַתְכֶם, אֲנִי אוֹמֵר : מַצָּבֵנוּ לֹא יָבוֹא עַל פִּתְרוֹנוֹ 4 עַד שֶׁיִּפָּרֵשׁ הַדֶּגֶל הָאָדֹם מֵעָלֵינוּ . השורה "לא כל מי שטוען לערביות, הצדק עמו" מהווה ביקורת מרומזת על הנאצריסטים, שב- 1958 זכו לתנופה פוליטית . עם זאת, במרץ 1959 נכשל המרד שבו תמך נאצר נגד הממשלה המהפכנית, שבה תמכו הקומוניסטים בעיראק . נאצר טען שהקומוניסטים הם סוכני האימפריאליזם, בעוד שהקומוניסטים באזור תמכו במשטר העיראקי, שדיכא ביד רמה את המרד הפרו-נאצריסטי . חברים ערבים במפלגה הקומוניסטית הישראלית אהדו את רעיון האיחוד הערבי, ועמידתו האנטי-אימפריאליסטית של נאצר משכה אותם, ולכן הייתה 5 זהירות זו נבעה גם מהאהדה ביקורתם על נאצר מהוססת וז...  אל הספר