מבוא

12 מבוא שִׁירִים יְמַלְּאוּ אֶת הָאֹפֶק 1 וְשָׁלוֹם יָבוֹא אֶל לְבָבוֹת הָאִמָּהוֹת . הרטוריקה המרקסיסטית והאנטי-קולוניאלית תאמה את הקו המערכתי של 'אל-ג'דיד', ושיקפה את התפקיד החשוב שמילאו אינטלקטואלים, שהיו מזוהים עם המפלגה הקומוניסטית הישראלית ( מק"י ) , ביצירת 2 עם זאת, הלהט האופטימי אוצר המילים של ההתנגדות באותם ימים . היה ייחודי למחבר, תופיק זיאד, שעתיד למלא תפקיד מוביל במאבקם של אזרחי ישראל הפלסטינים במשך ארבעה עשורים, כאחד ממנהיגי מק"י, ראש עיריית נצרת, משורר נערץ וחבר כנסת . מעל לכל, היה זיאד מבשר של תקווה : תקווה לצדק לפלסטינים, תקווה לפיוס ישראלי- פלסטיני ותקווה להתהוותה של חברה שוויונית ונטולת ניצול . התקווה כמושג פוליטי נשמעת היום כרעיון תמים ובלתי ביקורתי, אך היא הייתה מרכזית במחשבתו הפוליטית והאינטלקטואלית של זיאד . התקווה של זיאד הייתה מעוגנת היטב באמונתו המרקסיסטית, שהיא עצמה הייתה קשורה קשר הדוק למאבקו למען זכויות הפלסטינים . תודעתו הפוליטית והחיברות שלו כקומוניסט התעצבו בהקשר של המאבק הפלסטיני נגד המנדט הבריטי והציונות בשנות השלושים והארבעים . אחרי מלחמת 1948 וגירושם ...  אל הספר