234 אליסף תל-אור היפים של המחלקה לאומנות יהודית באוניברסיטה העברית . אף על פי כן, תופעות מעין אלה נותרו בשולי מפעלי ההתחדשות היהודית, שהמשיכו והתפתחו במרוצת השנים . על כן אני מבקש להשמיע מבין שורותיו של ספר זה קריאה לשלב בין העולמות : לאחוז מזה וגם מזה לא להניח את ידינו . לראות את עושרה הרב של התרבות היהודית לא רק במגוון המקורות הטקסטואליים המצוי בארון הספרים שלה, אלא גם בשלל היצירות האומנותיות שנוצרו בה במרוצת הדורות . אמנם נכון הדבר שמספרן קטן לאין שיעור ממספר היצירות ש"עם הספר" יצר במשך השנים, אך בכל זאת סגולה מיוחדת להן, אשר כדרכן של יצירות אומנות הן שוות אלף מילים ומאפשרות לראות שבעים פנים ולמעלה מזה, וכך למשוך את ליבם של רבים שאינם מוצאים את נחלתם בספרות הכתובה . קריאה זו לחיבור שבין האות הכתובה לבין האמנות מצטרפת לקריאה רחבה יותר שספר זה הינו חלק ממנה, קריאה לחיבור והפרייה הדדית בין רכיבים שונים בנוף התרבותי והאינטלקטואלי של הזהות היהודית בימינו : חיבור בין בית המדרש ומחוזות האומנות, בין האקדמיה וההתחדשות היהודית, בין שיח אינטלקטואלי לשיח אישי-רגשי, בין ידע רחב ועומק מחשבה . אלמ...
אל הספר