126 אליסף תל-אור סיפור מקראי זה, כמובן, אינו עומד יחידי כתשתית להתהוותו של עשרה בתשרי ליום כפרה יחיד ומיוחד . בספר ויקרא מסופר על אש זרה אשר הקריבו שני בני אהרון, נדב ואביהוא, ועל העונש החמור שהעניש אותם אלוהים בעקבות מעשה זה : וַיִקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָשִׂימוּ עָלֶיהָקְטֹרֶת וַיַקְרִיבוּ לִפְנֵי יהוה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם . וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יהוה וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָמֻתוּ לִפְנֵי יהוה . וַיֹאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִבֶּר יהוה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד ; וַיִדֹם אַהֲרֹן ( ויקרא י', א - ג ) . בעקבות מעשה זה מופיעה הפרשייה בפרק ט"ז בספר ויקרא המתארת את הכללים בנוגע לכניסה אל הקודש : ראשית, איש מלבד הכוהנים לא יכול להיכנס אל הקודש ; ואף מקרב הכוהנים רק הכוהן הגדול, פעם אחת בשנה - ביום הכיפורים - יכול להיכנס לפני ולפנים אל בין קודשי הקודשים : וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה, אַחֲרֵי מוֹת, שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה', וַיָמֻתוּ . וַיֹאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, ד...
אל הספר