121 קורא בין התמונות "בשבילי נברא העולם" אין פירושו עבור המעשים שלי, הברכה או החידוש שאביא בידיעותיי או בפעולותיי לעולם, אלא עצם הקיום שלי כיצור חי הוא המשמעות העמוקה ביותר של חיי . שתי פרשנויות אלו לא יכולות לדור בכפיפה אחרת לא רק מכיוון שהנחת היסוד התיאולוגית שלהן שונה בתכלית ( יש שיטענו שהן לא בהכרח סותרות ) , אלא משום שהעמדה הנפשית של האדם בכל אחד מן המצבים האלה היא שונה בתכלית . על כן אי אפשר לצפות מהאדם לאחוז מזה וגם מזה לא להניח ידיו, ואף אי אפשר להצביע על מטרה אחת ויחידה שאליה האדם צריך לשאוף - ביטול היש או שמחת החיים - משום שבבחירתו בכל אחת מהשתיים תאבד חברתה . יתרה מזאת, כל ניסיון של האדם לחבר בין השתיים סופו להיכשל : כאשר ההכרה במשמעות החיים עצמם תנסה לעבור לדבר בשפת משמעות החיים במובן התבוני, הדתי או המוסרי שלהם - אזי היא שוב תיתקל בעמידה לנוכח שם ה' שירוקן את החיים ממשמעותם . ולהפך, כאשר האדם התבוני יבקש למצוא קרקע יציבה שעליה יוכל להשתית את מגדל חייו, לאחר שזה קרס לנוכח השבירה שהתחוללה בעקבות העמידה אל מול התודעה של "קבלת עול מלכות שמיים", הוא ימצא אותה רק במרחב שבו שוב ל...
אל הספר