הערות

ג'ודית באטלר 62 נתמך כראוי על ידי המשלתה של הפעולה לאירוע יחידאי, מאחר שהפעולה מתגלה כנסמכת על פעולות קודמות ועל הישנות של "מעשים", שאולי מדויק יותר לתארה כשרשרת של ציטוטים . פול דה – מאן מראה במאמרו " Rhetoric of Persuasion ", שההבחנה בין מבעי – חיווי ) constative utterances ( לבין מבעים ביצועיים ) performative utterances ( מסוכלת על ידי המעמד הבדיוני של שניהם : "כוחה של השפה לבצע הנו בדיוני ממש כמו כוחה של השפה לְחוות טענה" . יתרה מזו, הוא כותב, "הרטוריקה, בהגדרתה כשכנוע, היא ביצועית, אלא שבהגדרתה כמערכת של פיגורות לשוניות היא מפרקת את הביצועיות שלה – עצמה" ) 131 - 129 : 1987 de Man ( . 3 . מכאן נובע מעמדו השנוי במחלוקת של אותו מערך מבעים שאוסטין מכנה "אילוקוציוניים", שכן כוחה המחייב של הפעולה במבעים ביצועיים אלה רק נדמה כנגזר מכוונתו או מרצונו של הדובר . ב – " Signature, Event, Context " טוען דרידה שאת הכוח המחייב שאוסטין מייחס לכוונת הדובר בפעולות אילוקוציוניות כאלה, נכון יותר לייחס לכוחו הציטוטי של הדיבור, לחזרתיות המכוננת את הסמכות של פעולת – הדיבור ובה – בעת גם את אופייה הבלתי י...  אל הספר