על הכאב

59 < מיכל בן – נפתלי < על הכאב בפסיכולוגיזציה של העיסוק בו . ובכל זאת, רובנו חיים בדיסהרמוניה עם עצם נוכחותו הסולידית והמגוננת לכאורה של הגוף הזה, גופנו, עם עצם התנועה הקרויה פיזית המשנה כל העת את צורתנו, מולידה ומעכבת, מצמיחה ומקמילה אותנו לסירוגין ; רובנו חיים עם חידת תפקודו או אי – תפקודו האורגני של הגוף, משתאים לנוכח הארטיקולציה המכוּונת והמדודה בין חלקיו . יתר על כן, אירועי הגוף הפוקדים אותנו לאורך חיינו מזמינים אותנו כבר מיַנקות למנטליזציה שלהם, ואף נעוצים לִפני ולפנים במנטליזציה זו, שאיננו חווים אותה אפוא כהפשטה וכניכור . אדרבה, מיַנקות עלינו לבטא משהו בדחיפות בנוגע לגוף, מבלי שיש לנו כלים מילוליים לבטאו . באופן מעניין, שבו נתבונן מקרוב, נעשית מנטליזציה ראשיתית, מידית זו נגישה פחות ופחות . כאן מצויה המבוכה הגדולה . כיצד לגשת לאזור הזה שהתפרץ בזמן מן הזמנים בעוצמה פיזית – מנטלית כאחת באמצעות הלשון ? האם נדייק די אם נסתפק בקריאה בשמם של איברי גוף, וכמו נַקנה לכינוי איכות אחרת, לא רפואית, אף לא אנטומית גרידא, משעה שנמלל בפינו את מקומות הכאב ? 60 < האם זהו הצומת שבו רפואה נעשית רפואת...  אל הספר