על הצער

44 < שלא תדעו עוד צער . כאילו שמרנו את העצב ללידת הבנים ואת הצער השלכנו לאובדנם . כאילו העצב שייך למנהגו – של – עולם והצער לנקיעת גלגל הזמן . כאילו העצב הוא חומר החיים והצער הוא חומר הפרידה מן החיים . כאילו העצב הוא יסוד האמונה והצער סם הספקנות . יש רגעים שהצער מתמצק ונעמד כמו אבן נגף המשרטטת בעבורנו את שדה הראייה ואת סייגיו . כל מה שאיננו רואים נחסם על ידי הצער ; את כל מה שאנו רואים הצער מזכך . אנו רואים את צערם של אנשים ומבדילים בדקות לא – תיאמן בין כאבם לצערם . אנו עוטים ומסירים לסירוגין מסכות על פניהם כדי להגן עליהם מפני פגיעותם . אנו מזהים את העצב של הראשית ואת הצער של האחרית ואת המרווח שביניהם . אנו קרבים כך לשורשי אנושיותנו, למעין תמונה רחבה שהיא סך כל התמונות שלא חיינו ויכולנו להן, או שלא יכולנו להן וראינו סביבנו ושמחנו, שמחנו שכאלה הם פני הדברים, שיש עוד צער זולת הצער שלנו, שיש עוד זולתנו . הצער שייך למשפחת המילים שאין לה לשון רבים, 45 < מיכל בן – נפתלי < על הצער או מוטב שהריבוי שלה הוא אפשרות דקדוקית, לא רגשית ולא סמנטית . יש צער אחד ויחיד, יש צער בהא הידיעה, הצער כשהוא לעצמו...  אל הספר
רסלינג