52 זיגמונד פרויד עכשיו הייתה זו האמנות לחשוף אותן בהקדם, להראותן לחולה ולהניעו לוותר על ההתנגדויות בעזרת השפעה אנושית ( כאן המקום לסוגסטיה הפועלת כ"העברה" ) . אלא שאז התברר ביתר שאת שגם בדרך זו המטרה שהוצבה - הפיכת הלא-מודע למודע - איננה ניתנת להשגה במלואה . החולה איננו יכול לזכור את כל מה שהודחק על ידו, אולי דווקא את העיקר, ולפיכך איננו משתכנע בנכונות ההבניה שמובאת לידיעתו . אדרבה, הוא נאלץ לחזור על החומר המודחק כאילו היה התנסות בהווה, במקום לזכור אותו כפיסת חיים מן העבר, כפי 12 תוכנו של שיחזור זה, שהרופא היה מעדיף לראותו . המופיע בנאמנות בלתי רצויה, כולל תמיד קטע של חיי המין הינקותיים, כלומר של תסביך אדיפוס וגרורותיו, ומתרחש בקביעות בתחום ההעברה, כלומר בתחום היחס אל הרופא . משהגענו לשלב הזה בטיפול, נוכל לומר שאת מקום הנוירוזה הקודמת ממלאת עתה נוירוזה חדשה, נוירוזת העברה . הרופא השתדל להגביל ככל האפשר את תחום נוירוזת ההעברה הזאת, לדחוק הרבה ככל האפשר אל הזיכרון ולהניח למעט ככל האפשר 12 השוו : "עצות נוספות לטכניקה הפסיכואנליטית . II . היזכרות, חזרה ועיבוד", 1914 . 53 מעבר לעקרון העונג ...
אל הספר