8 זיגמונד פרויד האנושות חווה תחת הלוגיקה של "הטוב הוא רע והרע הוא טוב" . זו הייתה הטחה טקסטואלית שהעמידה ראי מול האנושי ששיקף את צדדיו ההרסניים, במיוחד כלפי עצמו, כעצמיות שהיא קולקטיבית וגם אישית לכל איש ואישה . זה הטוב שלעולם אינו טוב במידה הרצויה ושבעודפותו יש דווקא מן הממית . עודפות העונג, עודפות ה- Lust , גם כצורה של אי-עונג, Unlust , היא גם סבל וצער, אך משום מה אינה כה שלילית עבור הנפש, מכיוון שהיא נמשכת לשם תחת הפיתוי העז למוות . ביצירה פתלתלה ורווית חוסר ביטחון ותשישות מדעית וטיפולית בשל סרבנותו של האדם להינצל מעצמו, פרויד מלמד אותנו ואת עצמו על הרומן שלנו עם הרוע והצער והטוב העודף, דרך העבודה הקלינית שלו במפגשה עם הבלתי אפשרי, ועם המרחב המדעי הביולוגי והמרחב התרבותי והמיתולוגי שתמיד הכיר בתשוקת האדם אל ההרסני והממית . כל ההיבטים הללו התגלמו במרחב הילדי במשחקי החיים והמוות שלו עם החסר והנוכחות של האם, שניהם טראומטיים כל אחד בדרכו הסגולית, תחת מסמני ה- fort / da , שכבר נעשו קנוניים . ההטלה הטקסטואלית כאן נבעה לא רק מהמשבר התרבותי וההיסטוריה של המלחמה החיצונית אלא גם 9 מעבר לעקרון...
אל הספר