372 רות מרקוס של המנגנונים הממסדיים, הפטריארכליים ביסודם, המפקחים על הסדר החברתי והפוליטי, מנגנונים שהשלכותיהם על הנשים מכרעת ( בכניעה או בהתנגדות ) . פרקטיקה זו, שלראשונה הופעלה על ידה ב"היופי הוא הבטחה לעושר", הפכה לדפוס פעולה עקרוני השב וחוזר בתערוכותיה . לאורך השנים הציגה שביד בלא מעט תערוכות יחיד וקבוצתיות שהתקיימו במוזיאונים מרכזיים כמו גם בחללים פריפריאליים ואלטרנטיביים . כעוגנים למאמר זה בחרנו רותי חינסקי-אמיתי ואני להתמקד בעיקר בשלוש תערוכות, שלדעתנו, הן בבחינת ציוני דרך חשובים ביצירתה ומפתחות להבנת דרך פעולתה : שתי תערוכות היחיד, "היופי הוא הבטחה לאושר" ( 1996 ) ו"מכתבים למערכת" ( 2006 ) , והמיצב "הורי", שאומנם הוצג בתערוכה הקבוצתית "עידן חדש" ( 2018 - 2019 ) , אך אופיו, היקפו וצורת הצגתו הובילו אותנו לראות בו גוף עבודה לכיד, היכול להתקיים גם כתערוכת יחיד, והוא משמעותי להבנת המהלך האמנותי הכולל של שביד . בכל שלוש התערוכות הללו חוזרת הפעולה הפרפורמטיבית כדפוס עקרוני וחתרני שממנו ניתן ללמוד על משמעותה, עומקה ועקביותה של התפיסה הפמיניסטית העומדת בבסיס יצירתה של שביד . היופי הוא ...
אל הספר