322 רות מרקוס ישראל הוא אמן ישראלי במלוא מובן המילה . ואני שמחה שאני יכולה לומר בלב שלם את המילים "אמן ישראלי" בלי להרגיש חמיצות עולה בגרוני, לאור המשמעויות העכשוויות של "ישראליות" ו"ציונות", ועוד אחזור לעניין זה בהמשך . זה כשלושים שנה שיצירתו נשענת על מיתוסים ארץ-ישראליים וישראלים, כשהוא משתמש בדימויים שנלקחו מהזיכרון הלאומי והפרטי שלנו ויוצר בנו הד כמעט נוסטלגי לארץ ישראל היפה . "כמעט", כי נראה שהנוסטלגיה היא למראית עין וסימני השאלה בה מרובים מהגעגועים לעבר . ישראל משלב את הזיכרון האישי שלו ושל משפחתו יחד עם הזיכרון הישראלי, שהוא הזיכרון של כל מי שנולד או עלה לארץ בשנות ה- 40 ובשנות ה- 50 ואולי אפילו בשנות ה- 60 . זיכרונו האישי כולל גם אובדן : משפחת אביו נספתה בשואה, וישראל נקרא על שם סבו ; דודו נהרג במלחמת השחרור ; ישראל עצמו איבד חברים רבים במלחמות ישראל ; והוא וזוגתו פטריסיה איבדו תינוק . ישראל נטוע על שתי גדות, כאמור מצד אביו הוא בן לניצול שואה ומצד אימו הוא דור רביעי בארץ, כך שהוא נשען בשתי רגליו הן על העבר היהודי והן על העבר והווה הארץ-ישראלי והישראלי . אך כשם שאצל ישראל ואצל כ...
אל הספר