246 רות מרקוס אומנם לא כל חברי הקבוצה היו שוביניסטים וסקסיסטים, אבל אין ספק שדימוי האישה באמנות הסוריאליסטית הוא בעייתי מאוד . אף על פי שנשים ליוו את הקבוצה ואף הציגו עימה, רובן השתלבו בה רק בזכות יחסיהן האישיים עם אחד מחבריה . הן לא הוכרו ולא הוזכרו כאמניות לא בקטלוגים ולא בכתבים אחרים . מסיבות אלה הן גם נעדרו מהשיח המחקרי הסוריאליסטי ולא נחקרו עד אמצע שנות ה- 80 של המאה ה- 20 . אחת החוקרות הראשונות של הנשים בסוריאליזם הייתה ויטני צ'דוויק שכתבה 270 את הספר נשים אמניות בתנועה הסוריאליסטית ( 1985 ) . ניתן לומר שהאמניות הסוריאליסטיות התגלו בזכות המחקר הפמיניסטי, ואגב, גם הסוריאליזם עצמו, לאחר שנים שבהן נתפס כסגנון משומש יתר על המידה, הפך לרלוונטי מחדש בזכות הפמיניזם והפוסט-מודרניזם, בין היתר בגלל עיסוקו בנושאי מגדר ונזילות מגדרית . בעקבות חשיפת האמניות הסוריאליסטיות נוצרה בעיה כיצד להתייחס ליצירתן . איך ליישב את הסתירה בין השיח הגברי המיזוגני במהותו ובין השיח הנשי הפמיניסטי . במאמרו "לדבר 271 טען רוברט בלטוןבלשון מפוצלת, שיח גברי בסוריאליזם נשי" שכל דיון בנשים יוצרות סוריאליסטיות מחייב ד...
אל הספר