חנה פישר גרפי 182 ומבקשת שכל קבוצה תבחר מקרה אחד שאותו ימחיזו ויציגו לפני כל הכיתה . בכל הצגה של מקרה, הכיתה מנסה לפענח מי הם ה"אנחנו" ומי הילד שנמצא במצב של "אני" . לאחר שתי ההצגות של שתי הקבוצות, המחנכת מבקשת מהילדים להציע הצעות לפתרון : כיצד ניתן לעזור ל"אני" להצטרף ל"אנחנו" . המחנכת מסכמת את תשובות הילדים ומוסיפה : קבוצת הילדים שנמצאים במצב של "אנחנו" רוצים שכל הילדים שנמצאים במצב של "אני" יצטרפו אל הקבוצה . הכיתה רוצה שכל הילדים "יזרמו" איתה כך שהיא תהיה כיתה חזקה ומלוכדת . שאלה לתלמידים - איך לדעתכם ה"אנחנו" יכולים לגרום לילד במצב "אני" להצטרף אליהם ? לאחר מתן תשובות התלמידים המחנכת חוזרת ומסכמת את תשובותיהם והצעותיהם של הילדים, ולסיום מציעה אפשרות נוספת : "אולי הם יכולים להגיד לילד : אתה במצב של 'אני' . אתה מתעקש על שלך ולא זורם אתנו . אתה חשוב לנו . אנחנו רוצים שתצטרף אלינו כדי שנהיה כולנו קבוצה אחת מלוכדת ושנוכל לעשות דברים ביחד . לכן אנחנו מבקשים ממך שתזרום איתנו" . רצוי לציין בפני הילדים את חשיבות ההתפתחות של יכולת הזרימה להמשך החיים . "כמה חשוב בגיל שלכם להתאמן להיות חבר בת...
אל הספר