בין זהות אישית לזהות לאומית: השיח על מדיניות החינוך הבלתי פורמלי למיעוט הערבי-פלסטיני בישראל

בין זהות אישית לזהות לאומית | דניאל ישועה | 245 לטענת החוקרים, הרחבת האוטונומיה תאפשר עיסוק בערכים ובזהות אשר יעלה בקנה אחד עם צורכי הקהילות הערביות בישראל . אלחאג' ( 1996 ) תופס את המדיניות החינוכית הקיימת ככזו הנמצאת במתח בין רצונה של המדינה להשתמש במערכת החינוך ככלי לשליטה במיעוט הערבי - פלסטיני מזה, לבין רצונו של המיעוט הערבי - פלסטיני לעשות שימוש במערכת החינוך כדי להשיג מוביליוּת חברתית וכלכלית מזה . הגברת האוטונומיה תאפשר עיסוק נרחב בערכים ובזהות בהתאם לצורכי הקהילות הערביות בישראל ( ג'בארין ואגבאריה, 2014 ) . ג'בארין ומוסטפא ( 2013 ) רואים ברשויות המקומיות הערביות אפיק מרכזי להעצמתו התרבותית של המיעוט הערבי - פלסטיני . בד בבד הם מכירים ביכולתו המוגבלת של השלטון המקומי במתכונתו הנוכחית לקיים הלכה למעשה ניהול עצמאי של המיעוט הערבי - פלסטיני בתחום החינוך, כמו גם בתחומים אחרים . הסיבות לכך רבות : החל בתלות רבה בשלטון המרכזי, עבוֹר במשאבים מוגבלים וכלה באימוץ השיח הנאו - ליברלי ( ג'בארין ומוסטפא, 2013 ; ח'מאיסי, 2008 ; Pinson & Agbaria, 2015 ) . מדיניות נאו - ליברלית מתבססת על תפיסה ...  אל הספר
מכון מופ"ת