לא נשוב אחור 214 אחד ה"ילדים" ההרוגים היה ח'אלד אל-קאנו, צעיר בן 17 שהתגייס ללחימה בשירות החמאס . עוד ועוד ספקות התעוררו באשר לאמינות הדיווח, עד שה"טיימס" נאלץ להודות ש"כותרת הכתבה מה- 21 במאי לגבי העימות בין ישראל לחמאס הפריזה במניין המתים . . . לא ידוע אם 62 אכן רוב ההרוגים היו אזרחים כפי שדווח" . גם אם נשאיר מחוץ לדיון את ההקשר הכללי של נסיבות מותם של אזרחים בלתי-מעורבים במהלך צבאי שנכפה על ישראל, ואפילו נחליט שלא להתייחס לשימוש הנרחב שחמאס עושה באזרחים כמגנים אנושיים — עדיין יש לשאול : מהיכן הגיעו נתוני האו"ם ? מהו הבסיס שבגינו מואשמת ישראל ברצח שרירותי של ילדים ? פרסומי UNICEF וסוכנויות האו"ם האחרות, כולל דבריו של מזכ"ל האו"ם בעצמו, התבססו על "דיווחים בתקשורת הבינלאומית" או על "דיווחים שהתקבלו בידי הסוכנות" . דוחות האו"ם לא ציינו את המקור לנתונים אלו מסיבה טובה : כלי התקשורת ציטטו את משרד הבריאות העזתי כמקור לנתונים — כלומר את ארגון חמאס עצמו — מבלי לגלות לקהל היעד באופן נאות שלארגון הטרור יש אינטרס אדיר לשקר לטובת הקמפיין האנטי-ישראלי . כמעט בלתי אפשרי להתגונן מפני שקרים וסילופים...
אל הספר