טוביה טננבום | 524 ממש בהתחלה : "אני לא מאמין באלוהים, אבל לעולם לא אעזוב את גור" . למה ? "אם אעזוב, המשפחה שלי לא תדבר איתי לעולם, חמי יוותר על בתו, אשתי, וילדַי יילקחו ממני . אני גם אאבד את מקום העבודה שלי" . החסיד הזה נשוי למעלה מעשרים שנה, יש לו ילדים, והוא ואשתו מעולם לא פנו זה לזו וזו לזה בשמם . איך קוראים לאשתך ? הוא בוהה בי . מה שמה ? הוא בוהה . מה שם אשתך ? הוא בוהה בי, כאילו לא הייתי אדם . אני מסתכל עליו, מיישר עיני אליו, והוא פוחד . איך קוראים לאשתך ? שפתיו רועדות . איך קוראים לה ? לי אתה יכול להגיד . יש לו מבט מפוחד בעיניים, ושפתיו רועדות יותר . זה בסדר, אתה יכול להגיד לי את שמה . הוא לוחש את שמה, ואני בקושי שומע אותו למרות שהוא יושב ממש לידי . "אנא ממך" הוא אומר לי, "אל תזכיר את שמי לאף אחד, ולא את שמה של אשתי . בבקשה ! " אין בעיה . מה גרם לך להפסיק להאמין ? "זה התחיל כשהרגשתי שביהדות אנחנו חושבים על עצמנו כעם הנבחר, האנשים הטובים ביותר, ואני לא חושב שזה נכון" . ובגלל זה איבדת את אמונתך, כי אינך חושב שאתה מיוחד ? "כן, ככה זה התחיל" . ביניכם לביני, אתם יכולים לי ׳נבחר׳ כמה ...
אל הספר