טוביה טננבום | 516 ואיך זה להיות שוואנצֶע, זנב ? אני שואל את ר' יצחק . "זה התענוג הכי גדול בחיים ! " כל שאר הנוכחים מחייכים ומהנהנים בראשם להסכמה . איך בדיוק ? "בוא לטיש ותראה בעצמך ! " רעיון טוב . אנו נכנסים לבית הכנסת . במרכז האולם, בדיוק כמו בסעודה השלישית אצל הרבי מבֶּלז, ישנו שולחן ענק המוקף בפרנצ'עס שהותקנו בשלושה מקירות האולם, שולחן המשמש את הקדוש ואת בכירי הזנבות . לפני שאני מספיק להגיד ג'ק רובינזון מתמלא כל סנטימטר מרובע בפרנצ'עס בחסידים, אך ר' יצחק מוצא לי מקום ישיבה מעולה, ממש באמצע עם הזנבות הבכירים, כך שאני יכול לראות הכל ממרחק שווה . הטיש אמור להתחיל בשעה שמונה והרבי נכנס דקות מספר בלבד אחרי שמונה . תחילה נוטל הוא ידיים, ואחר כך מייבש אותן במגבת . אני אוהב את זה . רבי'ס אחרים עושים טקס גדול לפני שהם מתחילים משהו ; מתפללים, מתנדנדים, ממלמלים, מתפללים עוד ועוד, ובדרך כלל אף אחד לא שומע אותם וכל השפּיל נמשך לנצח . הרבי הזה לעומת זאת ניגש ישר לעניין . כלומר, כמעט . כפי שאני רואה עכשיו, הרבי הזה מותח כמו מסטיק את טקס נטילת הידיים אבל לא בהכנות אליו אלא בייבוש שלאחריו . סדר נטי...
אל הספר